יש פגישות שאנחנו מגיעות אליהן עם לא מעט סימני שאלה. אנחנו עוברות שוב על הסיכומים מהפגישה הקודמת, נזכרות בנקודה שבה הסתיים השיח ומבינות שהיום עומד על הפרק הנושא הכי טעון, הכי רגיש, זה שנראה היה בפעם הקודמת, שאין לו פתרון.

יש משהו במרחב הכפרי שמאפשר לנשום אחרת. אולי אלה השדות, הפרחים, השקט, האור שנכנס מהחלון או התחושה שהזמן, לעיתים, עומד מלכת. אנשים שמגיעים אלינו בפעם הראשונה לגישור בקליניקה ומדמיינים לעצמם משרד עם שולחן, כסאות ואיזה אגרטל...כמעט תמיד מופתעים, עוצרים לרגע ומתייחסים לנעימות, לרוגע, לאווירה.

גמישות מחשבתית היא ערך עליון בחיים בכלל, אבל כשבגישור עסקינן, על אחת כמה וכמה.