על חגים וגירושין

אבא שלי הלך לעולמו לפני כשלוש וחצי שנים. אני זוכרת עד כמה היתה קשה ההתמודדות עם כל סיטואציה שקשורה גם אליו, שמתרחשת בפעם הראשונה, בלעדיו. היות והחגים מהווים נקודת ציון מאד משמעותית בהיבט המשפחתי, חסרונו בראש השנה הראשון שחגגנו בלעדיו חקוק היטב בזיכרוני.

אני לא הראשונה שעורכת השוואה בין שכול ואובדן לבין משבר גירושין. גם בפרידה ובמעבר לחיים של משפחה בשני בתים ההתמודדות בתקופה של החגים מאד לא פשוטה, understatement.

ישנם לא מעט זוגות שמגיעים לקליניקה שלנו שמערכת היחסים ביניהם טובה וחיובית ושטובת ילדיהם באמת בראש מעייניהם. כשמגיעים לשיח בנושא זמני שהות של הילדים בחגים, הם עשויים להתבטא שהכי נכון לדעתם לחגוג ביחד, כדי להמשיך להעניק לילדים את תחושת המשפחתיות והאחדותיות. הגישור מתקדם, פעמים רבות בני הזוג כבר במהלכו מפרידים בתים והחג הראשון מגיע, אחלה התנסות ובדיקת היתכנות. ולמרות שעברו רק חודש וחצי-חודשיים מאז שוחחנו על החגים, הדברים כבר נראים אחרת. האב, שיצא כבר מהבית אומר בקול שקט, שבמחשבה שניה, קשה לו לחשוב על תרחיש, שהוא חוגג את החג בבית שעד לא מכבר היה מבצרו, אבל עכשיו, הוא כבר ממש לא חלק ממנו. האם מצידה, באותה נשימה תחלוק אתנו את מחשבותיה, שאולי אם יחגגו ביחד זה בעצם יבלבל את הילדים, שממש השבוע ניכר שהחלו להפנים את ההפרדה לשני בתים...

זו היתה רק הצצה למורכבות המאתגרת של התהליך. היופי בגישור, שהוא מאפשר לעבור דרך, להתנסות בתוך מרחב מוגן, בטוח ומאפשר ולשנות גישות והסכמות, כי מה לעשות, הדברים רחוקים מלהיות פשוטים וחד משמעיים.

מניחה שאתם שואלים את עצמכם מה היה בסוף? הזוג המקסים הזה, שהתנהל לכל אורך הדרך בכבוד הדדי ואימץ שיח של צרכים הבין שמה שנכון לתקופה הזו של החיים הן עבורם והן עבור הילדים זה רגע להפריד ולפעול על פי טבלת זמני השהות בחגים שבנינו ביחד, על אף שבתחילת הדרך הם חשבו, שהיא תשמש אותם "ליום סגריר". שניהם הבינו, שיתכן שבשנה הבאה אחרי שהדברים ישקעו הם יוכלו לחגוג ביחד: אולי כן וגם אולי לא...

על חגים וגירושין